יום שבת, 12 בנובמבר 2011

עשיתי טעות?


פותחת את הפוסט הזה לכל דעה. האמת שכל פוסט פתוח לכל דעה, אבל הפעם אני לא סגורה בכלל על הדרך בה התנהגתי, להבדיל מבדרך כלל, שאני רק לא סגורה קצת על האופן בו התנהגתי.
אז ככה:
לפני שבוע וקצת, כן אני מסוגלת להטריד את עצמי במקרים קטנים יותר משבוע, הלכתי לאסוף את בני מחוג כדורסל.
הגעתי רבע שעה לפני, לראות קצת מה הוא עושה שם. כשהגעתי הוא בדיוק זרק אבנים על הגדר עם חבר. שזה יפה, ללא ספק רוח החוג היתה קיימת, למרות ששאר הילדים עמדו בטור וקלעו לסל. הוא קלט אותי חייך כמו שהוא מחייך כשהוא רואה אותי זונב שוקולד מהמגרה. הוא חזר לסוף הטור וחיכה לתורו לקלוע. משום מקום הגיע ילד ענק (אשמור כרגע את דעתי על הורים שנותנים לילד בכיתה א' לשקול כמעט כמוני,לעצמי) ונדחף לפני בני בתור. המאמן היה ליד הסל, הוא לא ראה. בני לא פראייר וחזר למקומו לפני הילד הענק. הילד הענק דחף אותו ושוב עמד לפניו. בני אמר לו משהו תוך כדי שהוא דוחף עצמו חזרה למקומו, לא שמעתי הוא היה רחוק. אז הילד הענק תפס אותו בשרוול הסתכל לו בעיניים ואמר לו משהו שגרם לביטחון של בני להסתכל על הרצפה ולעמוד בשקט מאחוריו. הייתי צריכה לגייס את כל מה שיש לי מבחינת שליטה עצמית כדי לא ללכת לכפכף את הילד הזה, או ללכת למאמן שיישר אותו. חיכיתי לסוף החוג, רואה את בני שומר על מקומו כפי שהוסבר לו ע"י הילד עוג.
בסוף החוג הוא בא אלי בשמחה, ואם לא הייתי רואה את הסצנה, ספק אם הייתי שמה לב שמשהו במבט שלו קצת שונה.
בנימה דרך אגבית שאלתי:" מה הילד הזה אמר לך? למה הוא נדחף לפניך?" הבן שלי לא ענה, הוא התחיל לבכות. כפי שסיפרתי קודם, כבר השתמשתי בכל השליטה העצמית שהיתה לי, לקחתי את הבן שלי ביד, הלכתי איתו לילד.
שאלתי אותו איך קוראים לו למרות שאני יודעת. הוא ענה לי כאילו נולדנו באותו שנתון. התכופפתי אליו, ממש קרוב לעניים ואמרתי לו כמו שרק אמא שמישהו העיז לגעת לה בגור יכולה : זו.הפעם.האחרונה.שאני.רואה.אותך.מדבר.אליו.ככה. ואז ממש נסחפתי והמשכתי בדיבור שקט של עבריינים:" אויי לך, אם הוא עוד פעם יספר לי שהצקת לו." ילד העוג השפיל מבט.
זהו.

זה מדיר שינה מעיני. לא מה שקרה לבן שלי, אלא איך שהתנהגתי לילד עוג. הוא ילד. לא עברתי דרך ההורים שלו וככל שאני חושבת על זה, בעצם התנהגתי אליו כמו שהוא התנהג לבן שלי. לא?
1. מה אתם חושבים על המקרה?
2.איך הייתי צריכה להגיב אם בכלל?
3. איך נראה לך אתם הייתם מגיבים באותו רגע (לא אחרי שבוע של מחשבה)?



11 תגובות:

  1. שוב מתנצלת בפני מי שכתב לי עכשיו, אין לי מושג למה המערכת לא נותנת להגיב. לפעמים עוזר אם אני מגיבה ראשונה.

    השבמחק
  2. היי יפעת,

    לפני התגובה: אין יום שאני לא קוראת את הבלוג, בחופשת לידה (אוטוטו בת חודש) ועם פעוט שובב בן שנתיים ושלושה חודשים, הבלוג שלך הוא קרן שמש מפציעה באופן יומיומי והמון המון תודה לך על כך..

    ותגובה על הפוסט: מבחינה ערכית, או לפחות 2 דקות אחרי תגובת הלביאה, הייתי פונה להורים או מוותרת על התערבות לחלוטין כי מבחינה ערכית חינוכית יש לי אמונה מלאה שהוא צריך להתמודד לבד.

    במציאות? הייתי מגיבה כמוך. לא יכולה לראות את בני בוכה בטח בגלל בריונות. אני ניצולת ילדות ביריונית ויודעת שאם ההורים שלי היו עושים את מה שעשית הטראומה היתה פחות חזקה. יש משהו מחזק בידיעה שיש מישהו ב"פינה" שלך בקרבות של החיים.

    אולי שילוב של שתי הגישות. לא יודעת איך עושים את זה.

    אפרופו בריונות: דווקא הפעוט מראה סימני בריונות לילדים אחרים (וזה מצחיק בעיקר כי הוא קטן באופן יחסי לבני גילו) ואני חרדה מזה מאוד. אני מגיבה בצורה מאוד קשוחה כלפיו כשהוא מרביץ סתם או חוטף דברים מאחרים. אני לא נוטה אחרי התפיסה שזה רק גיל וזה יעבור. חשוב לי להבהיר כבר מעכשיו שזו התנהגות שאני לא מקבלת אותה. אני לא רוצה שעוד כמה שנים הוא ידחוף ילד בתור בחוג לכדורסל (או במקרה שלו - כדורגל).

    השבמחק
  3. לי אין המלצה מה לעשות, וטרם התמודדתי עם מצב כזה.

    יחד עם זאת הסיטואציה קצת מוזרה- לא נראה לי שילדים בכיתה א יודעים "להציע הצעות שלא ניתן לסרב להם".
    הם יכולים להרביץ אם הם אלימים, אבל לא להשתמש באיומים כתחליף אופציונלי לאלימות.

    השבמחק
  4. הי יפעת
    לפני התגובה: קוראים לי תמר ואני מורה לקפוארה (מה קורה? הרגע גיליתי שיש לך בלוג...)

    אני לא מסכימה עם זה שהתערבת. יש "צינורות מקובלים", הילד שלך הוא זה שצריך להגיב, כמובן לדבר איתו על זה איך ומה אבל זה צריך לבוא ממנו.מבחינתו זה שראית ואת יודעת זה מספיק כדי להרגיש מוכן.
    לגבי הילד הבריון, אל תרגישי רע עם מה שעשית כמו שהוא לא הרגיש רע עם מה שעשה לבן שלך-זה הטבע שלנו.
    ועכשו מילה כללית על חוגים - (אני מהצד של המורה והמפעילה של החוג) הורה צריך להראות נוכחות בחוגים מידי פעם, לראות מה קורה בשיעור, איך הילד מתקדם,לראות אם החוג אפקטיבי ונכון לילד וכמובן לידע את המורה על המקרה שקרה שחמק מעיניו .
    אני אחפש פוסט שלך על חוגים ואגיב שם :-)

    השבמחק
  5. תודה רוית, מאוד מזדהה עם מה שכתבת ומסכימה עם זה שילדים צריך "ליישר" כבר מגיל מאוד צעיר. לי זה היה קשה, כי יש התנהגויות שהן "חמודות" בגיל שנתיים, ואלימות בגיל מאוחר יותר.

    השבמחק
  6. גרי, ברור לך שזה מה שראיתי דרך העיניים של אמא שעומדת 100 מ' מהסיטואציה. ברור שהוא דחף אותו ולא איים עליו אלא העליב אותו.

    השבמחק
  7. הי תמרי :-)
    איך היית מנחה את הבן שלך להגיב אם מישהו מתנהג כלפיו באלימות?

    השבמחק
  8. היי יפעתוש
    בעבר הנטייה שלי היתה להגיב כמוך, אבל לאחרונה הבנתי שזה פשוט אסור לדבר עם ילדים לא שלך. וזה אכן מרתיח אותי לראות הורים שפונים לילדיי! אז כנראה שכיום הייתי פונה למדריך החוג ומבקשת ממנו לפתור את העניין ולשים לב להבא מה קורה עם הביריון הזה ובנוסף מבררת עם ילדי את הסיטואציה ומדריכה אותו איך לנהוג בפעם הבאה שזה קורה וזה ללכת למדריך.. ערן כמובן היה אומר להם לפוצץ את הביריון במכות שניהם יחד:) ובכל אופן, את לא צריכה להרגיש רע. זו תגובה נורמלית לחלוטין ולא נראה לי שנעשה שום נזק לאף אחד.

    השבמחק
  9. הי רוני,
    גם אותי היה מרתיח אם הייתי רואה אמא אחרת "מחנכת" את הבן שלי. דיברתי עם המאמן שישים עין על הילד המציק. עדיין תהיתי אם ללכת לילד ולהגיד שאומנם לא הגבתי נכון אבל גם הוא לא... בסוף השארתי את זה ככה.

    השבמחק
  10. לצערי כולנו נתקלים בדילמות כאלו
    פה באמת חשובה שליטה עצמית
    הנקודה החשובה לדעתי היא שבהתערבות שלך את בעצם עזרת לעצמך להתמודד עם הרגש שבתוכך אבל לא עזרת לילד שלך
    בתור הורה אנחנו לא צריכים לפתור לו את הבעיה אלא לעזור לו להתמודד אתה לבד
    הרי אם לא היית שם הוא היה צריך להתמודד לבד - והתגובה שלך לא למדה אותו שום דבר לגבי איך להתמודד לבד

    השבמחק
  11. אמנם הבן שלי עוד קטן (עוד לא שנתיים)אבל אם ילד מתקיף אותו, הייתי מסבירה לו שאחרי שינסה לפתור את זה בדרכי נועם- אם זה לא עובד... שיחזיר לו באותה מטבע (אפילו אם זה הגררות לאלימות) לדעתי,ילד צריך לדעת להגן על עצמו ולהיות מוכן.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...