יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

אין אהבה, רק הוכחות של אהבה.


נתקלתי במשפט הזה, של המשורר הצרפתי פייר רברדי והוא גרם לי לחשוב.
אחרי הרבה מחשבה, הסכמתי איתו.
זה הזכיר לי סצנה מכנר על הגג, בה טופול שואל את גולדה אישתו אם היא אוהבת אותו והיא לא מבינה מאיפה הוא הקריץ את השאלה הזו עכשיו. לבסוף היא עונה לו, 25 שנה כיבסתי לך, בישלתי לך, ניקיתי לך, ילדתי את ילדך, אם זאת לא אהבה אז מה זה."

אחד המשפטים התמוהים ביותר, שמעולם לא הבנתי בילדותי, היה:"גם כשאנחנו כועסים עלייך, אנחנו אוהבים אותך." זה פשוט לא הסתדר לי. כשכעסו עלי, לא הרגשתי שאוהבים אותי. ילד/מבוגר מרגיש אהוב כשמפגינים כלפיו אהבה. אני זוכרת מחברותי, שהוריהן אף הרחיקו לכת ואמרו :" אני מעניש אותך, כי אני אוהב אותך." המשפט הזה היה כל כך נפוץ עד שכמעט נשמע הגיוני. אבל הוא לא.
יהיו כאלה שלא יסכימו איתי, אלא עם הורי לפני שלושים שנה ויאמרו, כן, גם כשאני כועס אני אוהב את ילדיי. לא. אי אפשר לחוש אהבה בזמן שחשים כעס. בפעם הבאה שאתם כועסים על הבחורה בשירות הלקוחות של אורנג' תנסו גם לאהוב אותה.
אם בזמן שאתה כועס על ילדך, יפול עליו ספר מהמדף על הראש, רגש הכעס מיד יתחלף בהפגנת דאגה ואהבה :" אויי חמוד שלי, אתה בסדר?" אפשר להפגין רגש אחד כל פעם. אנחנו לא יכולים להרגיש על קוצים חסרי סבלנות ונינוחים בעת ובעונה אחת. אדם יכול להגדיר את עצמו כאדם סבלני אבל כשהוא מנדנד את הרגל עד שהיא כמעט יוצאת מהמקום בתור לרופא, הוא לא סבלני, לא באותו רגע. 
כל פעם שאתם כועסים, אתם לא אוהבים.
לא אומרת אם כן או לא צריך לכעוס, רק שהמשפט "למרות שאני כועס עלייך, אני אוהב אותך", הוא לא הגיוני.

האם אהבה= הקרבה? האם כדי להוכיח את אהבתי עלי להקריב? מזמני, ממרצי, מרצוני? האם כדי להראות שאני אוהבת עלי לקפוץ לדום מתוח כל פעם כשילד אומר: "אמא! בואי תראי מה בניתי."? האם אהבה זה להסתובב כל יום בשבוע בין חוגים לחברים לשיעורי בית במקום לקרוא, לרכב, לראות סרטים, ללכת לים? האם אהבה זה לקום לתינוק בלילה ולתת לבעלי לישון לילה שלם בלי מרפק בצלעות המלווה במילים: "אתה לא שומע אותו?" האם אהבה זה לשים את צרכיו של האחר לפני צרכיי?
כן.
אבל יש הבדל, נקודה מהותית אחת. כשמישהו מרגיש שהוא מקריב, הוא מתחשבן. כשאדם פועל מתוך אהבה, הוא לא מתחשבן. בכלל.
היזכרו בתקופות בהן הייתם מאוהבים. כל משימה למען אהובכן/תכן התגמדה לעומת הזכות לשהות לצידו ולנשום את האויר שהוא נושם.
תארו לכם שהילד שלכם הלך לאיבוד בקניון. 5 דקות ארוכות עוברות בהיסטריה עד שאתם מוצאים אותו, היסטרי לא פחות באחת החנויות. כמה אהבה אתם מרגישים כלפיו ברגע שאתם רואים אותו? כמה אהוב הוא מרגיש עכשיו? לא בדיוק אותה הרגשה שנתתם לו רבע שעה לפני, כשהוא קפץ על הכיסא במקדונלדס. עכשיו מצאתם אותו, אתם כל כך אוהבים אותו, אתם הולכים לסדר את כל הכיסאות במקדונלדס בשורה כדי שיהיה לו יותר נוח לקפוץ עליהם.

אף אחד לא חייב להיות הורה, זו בחירה. ברגע שהבחירה הזו הופכת אותך לקורבן, זו בעיה.
הורים לא מקריבים את זמנם, חייהם, שנותיהם היפות ביותר למען גידול ילדים.
בעיני, גידול הילדים הוא שהופך את השנים ליפות. הבחירות שלי מראות שזה הדבר העיקרי שאני רוצה לעשות עם הזמן שלי. תמיד מפתיע אותי, למה אלו שרואים זאת כהקרבה, בחרו כמוני?

5 תגובות:

  1. מודה, אני אומרת לעילי שגם כשאני כועסת אני אוהבת אותו. את הבחורה משירות לקוחות אני לא אוהבת ואף פעם לא אהבתי. את הילד שלי אני אוהבת תמיד. זה לא רגש נקודתי. אמת שניתן להפגין רק רגש אחד ברגע נתון ובגלל זה דווקא חשוב לי להגיד לו שאני תמיד תמיד אוהבת אותו. לא?!

    השבמחק
  2. השאלה למה זה חשוב לך? אם את כועסת אז את כועסת. זה כמו ללכת עם ילד לטויס אר אס, הוא בוחר צעצוע, הולכים לקופה ואז את אומרת לו: אין לי ארנק עלי, אבל שתדע, בבנק יש לי המון כסף. מה זה רלונטי לסיטואציה הנוכחית? איך זה עוזר לו כרגע? אהבה בבנק לא מעניינת ילדים, הוא יאמין לך כשיהיה לך ארנק. על זה נאמר - דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

    השבמחק
  3. יפעת - זו שאלה טובה מה זה עוזר לו? אולי זה לא עוזר לו, אבל כן עוזר לאמא, זה גם חשוב...
    אני אומנם לא משתמשת במשפט הזה, לא מאיזה עקרון פשוט לא גדלתי עליו אז זה לא יוצא לי באופן טבעי, אבל אני כן חושבת שיש קשר עמוק בין כעס לאהבה, כי הרי מי שלא איכפת לי ממנו ואת מי שאני לא אוהבת, אני לא ממש טורחת לכעוס עליו (גם לא על הנציגה של אורנג' - עליהם אני בעיקר מרחמת).
    אני מסכימה שאולי המשפט לא רלוונטי בסיטואציה, אבל אולי לאחר מכן כשמחבקים את הילד ומסבירים לו למה כעסנו כן מתאים לציין שאפילו כשאנחנו ממש כועסים ואפילו שהוא לא תמיד מרגיש ככה אני תמיד תמיד אוהבים.

    השבמחק
  4. אני חושב שאנחנו אומרים לו את זה כדי שלא יחשוב שעכשיו אנחנו כועסים ויותר לא רוצים להיות ההורים שלו או אולי נגרש אותו מהבית..
    לא שעולה בדעתנו כזאת, אך מי יודע מה עולה בדעתו? כרגע הוא לבד בבית עם ההורים, אין לו אף אחד זולתם, והוא חסר אונים נוכח כעסם הצודק..

    השיר הזה מעט לא פוליטלי קורקט בימינו:
    http://www.youtube.com/watch?v=zF7NE_a39aA
    האמא שמוצאת את בנה שהלך לאיבוד- מפליקה לו שתי סטירות.

    השבמחק
  5. תודה גרי, אני מאוד אוהבת את השיר הזה. לא שמעתי אותו לפחות 20 שנה. אח.. ציפי ציפי.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...