יום שלישי, 1 בנובמבר 2011

אל תתחרט בחושך על דברים שהחלטת באור.

לילה קשה עבר על כוחותינו. דווקא לא בדרום, פה בחיפה. השעה היתה כבר מאוחרת, 21:13 בלילה, הרגשתי שהגיע הזמן לסגור את הספר מאחר וקראתי את אותה שורה לפחות 5 פעמים בלי להבין אותה. הדוקטור היה במשמרת לילה. עברתי בין החדרים, כל ילד ישן כמו מלאך בתמונה של נורמן רקוול. כל הצעצועים של הקטן עוד היו מפוזרים על הריצפה. "במילא מחר הוא ישחק איתם מיד כשיקום, מה דחוף לסדר אותם ולהרעיש עכשיו?" הסברתי לעצמי. נכנסתי למיטה ואיבדתי את ההכרה. פתאום, בכי קורע לב קרע לי את עור התוף, "בטח נורא מאוחר" אמרתי לעצמי. השעון הראה 21:32. הרמתי את הקטן המייבב. הריח והצלילים לא הותירו מקום לספק- לא בישלתי מספיק את העדשים לארוחת הצהריים שלו. נרגע. חזר לישון. חזרתי גם אני.
 21:45 שוב בכי. עם קצת פחות סבלנות הרמתי אותו, מקללת את הרגע שחשבתי שעדשים הם מקור נהדר לחלבון.נרגע. נרגעתי גם אני. חזרנו לישון.
21:52- "אמא!!!!" זינקתי מהמיטה לחדר הילדים "מה?!?! מה?! מה קרה??" "אפשר מים?" חייך אלי פרצוף מנומנם וצמא. "כן, רגע". חזרתי עם המים. "בבקשה". "אויי... נשפך לי..." אמר ביללה "לא נורא זה כבר יתיבש" "לא!!זה לא יתייבש!, אני רוצה פיג'מה אחרת". serenity now" מילמלתי לעצמי והלכתי להביא פיג'מה אחרת.
זהו, לישון.
22:11- למה לא הלכתי לעשות פיפי לפני?
00:14- מישהו לוחש לי באוזן :" אייימהההא...." "הממ... מה?" "אמא, נזכרתי שלא חתמת על הדף לטיול ביום רביעי."
"אני אחתום בבוקר, תחזור לישון." "את לא תזכרי" "אני אזכור, לילה טוב." סובבתי את הראש לצד השני.
2:01 - "אמא!!!!!" "מה!? מה?!" טסתי לחדר הילדים כאילו הכיש אותי נחש "מה קרה???"  "ברח לי פיפי!" אמר בבכי. "כי אתה שותה מים כל הזמן!! בטח שיברח, איך לא יברח? קום! קום! אני אחליף סדין". הוא ממשיך לייבב. "תהייה בשקט! אתה תעיר את האחים שלך!" הוא השתתק ואני המשכתי להחליף מצעים עם לחץ דם 180/150. "זהו, תעלה למיטה." "אני רוצה איתך". "לא לא, לכל אחד יש את המיטה שלו." לא, איתך!" מאחר ואני עוקבת אחרי החוק של עצמי "אם את מתכוונת במילא להתקפל, תתקפלי אחרי שניה", אמרתי "בסדר, בוא לישון איתי". הלכתי לישון כשכף רגל מידה 27 תקועה לי בגב.
4:28 - בכי תינוק. הוא רוצה בקבוק. קמה אליו הוא שותה, הוא צמא. מניחה אותו בעדינות חזרה במיטה. יוצאת בשקט בשקט על קצות האצבעות מהחדר. "צווויץ!!!! צוויץ!!!" @$#%@!%&* אחסוך מכם את שלל הקללות שיצאו מפי ונסתפק בזה שזה לא נגמר ב"לכל השדים והרוחות", דרכתי על צעצוע מצפצף מעצבן. בכי תינוק עד השמיים! "מה היה כל כך קשה לך לאסוף את הצעצועים שלו לפני שהלכת לישון, מה?!" רטנתי לעצמי. שני הגדולים קמו ושאלו: "מה קרה לו?"
"כלום לא קרה לחזור למיטות". "אני חוזר למיטה שלך!" "למה מותר לו לישון איתך? גם אני רוצה!". "בסדר, בוא גם אתה". אמרתי לו, ובליבי אמרתי "אני רוצה את אמא, הלילה הזה לא יגמר לעולם, הוא בטח ישן כמו בול עץ במרפאה, יופי לו!שישן שישן"
הרדמתי את הקטן, חזרתי לישון כשכף רגל במידה 27 וכף במידה 32 תקועות לי בגב. עוד שני ראשים איתי יחד בכרית.
5:18- בוקר. הקטן קם סופית. מדבר לעצמו במיטה כולו צפיחית בדבש. לאכול אותו, מלאך מקסים ומתוק שלי. הייתי עושה עוד שמונה כמוך.
6:12 - הגדולים קמים. שניהם באים לחיבוק, מתווכחים מי אוהב את אמא יותר. אני מאוהבת קשות.
מי זוכר בכלל את הלילה כשהבוקר מרגיש כמו מנגינה מפרגינט?
לקחתי אותם לגן ולבית הספר. מושלמים שלי. נשיקה לכל אחד, שיהיה לכם יום טוב חמודים. אח.. מה אפשר לבקש יותר? מה כבר יכול להשתבש ביום שכזה?  הולכת להסתער על הבוקר הזה כמו נמר.
שיט...שכחתי לחתום על הדף לטיול.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...