יום שישי, 28 באוקטובר 2011

אימאל'ה חיסון!


בשעה טובה, קבעתי תור לחסן את הילדים לשפעת, כחלק מההחלטה שלי לתקתק משימות. לא אעסוק כרגע במדוע נכון לחסן ילדים נגד מחלת השפעת, שהופכת מורכבת ונוטה להסתבך יותר עם השנים, אלא באיך להכין את הילד לקראת החיסון. בשנה שעברה חיסנתי פעם ראשונה, ובזמן ששאר הילדים עברו ממחלה אחת לשניה, הילדים שלי לא חלו אפילו במחלת חום אחת כל השנה. אלה מכם שהויכוח על כן-לחסן-לא-לחסן בוער בעצמותיהם, מתבקשים לעשות שיעורי בית באשר ללמה הם לא מחסנים. ובבקשה להגיע עם תשובות יותר מעמיקות מ:"למה צריך את כל הדרעק הזה בגוף" או "יותר טוב שהגוף יתחסן מהמחלה עצמה".

ראשית, אמא שמחליטה לחסן את ילדיה, צריכה להתאפס על הפחד שלה מזריקות ומחטים באם קיים. אלף בית של התמודדות עם סיטואציה לא נעימה, היא לשמש דוגמה. ברור שאם הילד יראה שאמא שלו יותר לבנה מהקיר כשהיא רואה מזרק, סביר להניח שיחליף צבעים בעקבותיה.
4 ימים לפני התור המיועד יש להודיע לילד עם חיוך :" ביום שני בשעה 16:00 אנחנו הולכים לקבל חיסון. מי יודע מה זה חיסון?" להסביר מזה בשפה הכי פשוטה, לא יותר משני משפטים. אחרי שהילד הבין שחיסון מקבלים עם מזרק, להגיד שזה מרגיש כמו צביטה קטנה (לא להגיד:" זה כואב" או כל מילת תיאור מבהילה אחרת) הוא יבין לבד מהתחושה של הצביטה. אחרי ההסבר ממשיכים: "מי רוצה להיות ראשון לקבל זריקה בכאילו מאמא?" אחרי שהכנסו מימד של תחרות "מי רוצה להיות ראשון", אפשר לשחק ברופא. כל ההליך צריך להיות משעשע ונחמד. אמא יכולה להתחפש לרופא ולעשות מיני הצגה. כשאמא נותנת זריקה, באמת לצבוט את הילד בכתף, במקום של הזריקה האמיתית, צביטה קטנה אך מורגשת. "אייייה!" תהיה התגובה, "הידד!!!! כל הכבוד לילד הגיבור שקיבל זריקה!!!" זהו, סיימנו את ההדגמה.
יום לפני, להזכיר:" מחר אחרי החוג, יש לנו תור לקבל חיסון, איזה כיף לנו!" משפט אחד, זהו.
ביום החיסון בבוקר:" היום אחרי החוג, יש לנו תור לקבל חיסון, איזה כיף לנו!" זהו, משפט אחד.

בדרך באוטו לשמור על מצב רוח קליל, אימהות מבועתות נוטות לשכוח שהילדים רואים בדיוק איך הן מגיבות. שוב, זה הזמן להתאפס על עצמך. את הדוגמה. רוב הסיכויים שאת מפחדת כי אף אחד לא טרח לעשות את כל האבוג'רס הזה לכבודך כילדה, אנחנו עוצרים את הפחד המיותר ממחטים בדור הזה.
עוד באוטו לבקש מכל ילד לחשוב על שאלה שהוא רוצה לשאול את הרופא. לתת הרגשה שרופא זה לא דבר מפחיד, הוא לא סמכות שיושבת באולימפוס, הוא איש נחמד שמרפא ילדים. התחושה שילד מקבל מהאישור לשאול את הרופא בעצמו שאלה, היא נהדרת.
הגענו לרופא. "שלוווום לרופא!!, הגענו לקבל חיסון היום! יש פה שני ילדים אלופים בחיסונים". לאורך כל השהייה אצל הרופא זה קריטי לשמור על מורל גבוה. לפני שמתחילים, לתת לילדים לשאול את השאלות שהם הכינו מראש:" אתה תיתן לי מדבקה?" הרופא:" אני נותן מדבקה למי שמתנהג יפה בחיסון" "יש!! אני מתנהג יפה!"
מתחסנים. זה לוקח שניה וחצי. אחרי כל חיסון, כל שושן צהלה ושמחה. נשיקה, כל הכבוד! איזה גיבור אתה אני אספר לאבא!
הגישה וההכנה עושים את כל ההבדל בין ילד שצורח בהתקף אמוק מפחד, לבין ילד מאושר שמח וגאה.
בזה סיימנו. נתראה בחיסון בשנה הבאה.

מוזמנים להצטרף לעמוד הפייסבוק של הבלוג

2 comments:

  1. בודקת אם אפשר להגיב. עדיין קוראים מדווחים לי שלא תמיד מצליחים להגיב. אם מישהן מבין בזה, אשמח לעיצה.

    השבמחק
  2. אני מנסה להגיב
    רצוי גם לומר משהו למי שנותן את החיסון כי הם הרבה פעמים משדרים לילד שזה משהו שצריך לפחד ממנו וואומרים דברים כמו זה כבר נגמר או זה לא יכאב
    לי יש שני ילדים שאוהבים חיסונים משום מה באמת שאני לא יודעת למה וזה תמיד מעניין לראות את התגובה של הרופא לזה שהילד לא נרתע אלא מבקש לראות ואפילו מבקש חיסון

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...