יום חמישי, 27 באוקטובר 2011

הטיפ השבועי- כי ככה אמרתי.


אימהות רבות מתלוננות באוזניי על ויכוחים אינסופיים עם הילד, על סצנות זעם מביכות בסופר, על הפגנת יכולת משא ומתן מצד הילד שאלמלא גילו, היה יכול להצטרף לצוות המו"מ של גלעד שליט. "את לימדת אותו שהוא יכול להתנהג ככה" אני משיבה. תשובתי זו, בדרך כלל מאוד מכעיסה את האמא איתה אני מדברת. "מה פתאום! הוא עקשן שאין דברים כאלה. תמיד היה כזה." "את לימדת אותו שעקשנות משתלמת", אני מוסיפה. בשלב הזה האמא שעומדת מולי נמצאת במרחק מילה אחת מלהעיף לי כפה. רגע לפני שהיא עושה את זה, אני מבקשת ממנה:" תני דוגמה."

אמא:" הוא רוצה לראות טלויזיה מיד כשהוא חוזר מהגן, ואני רוצה שישב לאכול צהריים קודם."
אני:" אוקיי..."
אמא:"הוא מתחיל לנדנד ואני אומרת 'לא, אי אפשר לראות טלויזיה לפני ארוחת צהריים."
אני:" ואז?"
אמא:" ואז הוא מתחיל מתחיל לצרוח שהוא רוצה ומנסה להדליק את הטלויזיה לבד, אני מנתקת את הטלויזיה מהחשמל, דבר שגורם לו לצרוח עוד יותר חזק וגורם לי להתחיל לאבד את סבלנותי ולצרוח עליו חזרה כי הצרחות שלו משגעות אותי!"
אני:" כן? ומה אחר כך"
אמא:" מה, מה אחר כך? לא הבנת? הוא צורח, אני משתגעת, לא יכולה לשמוע את זה יותר! אז פתחתי לו את הטלויזיה שיראה כמה שהוא רוצה מצידי! לא יכולה עם הצרחות האלה!
אני: "הבנתי."
אמא:" מה אני אמורה לעשות? לתת לו להמשיך לצרוח בטירוף כזה?? תגידי לי את מה אני אמורה לעשות? אפשר להשתגע!"

אם זו סתם אמא שמספרת לי את הסצנה הטיפוסית הזו, כשאנחנו מחכות בחוץ בזמן שהילדים בחוג, אני לא מתערבת. אף אחד לא שאל את דעתי, אף אחד לא פנוי לשמוע משהו מעבר למקום בו הוא ביצר את עצמו. לעומת זאת, אם זו אמא שבאה אלי מיוזמתה, אני מתערבת ועוד איך.
מה לדעכתם הילד בדוגמה למד? מה אמא שלו לימדה אותו?
פשוט מאוד: אם אני אצרח מספיק חזק, אני אקבל מה שאני רוצה. העצה שלי לאימהות שלא מסוגלות לעמוד בצרחות: אם אתן מתכוונות להתקפל בסופו של דבר, חבל לחכות את רבע השעה בה הילד מחמם את עצמו ואותכן יותר ויותר, תתקפלו אחרי שתי שניות. מה הטעם לחוות את כל הסצנה המתישה, אם בסופו של דבר התוצאה היא ילד שיושב מול טלויזיה לפני שאכל צהריים?
מה צריכה אותה אמא לעשות עכשיו? היא עדיין רוצה שהילד לא יראה טלויזיה לפני ארוחת צהריים.
בבוקר, לפני שיוצאים לגן להזכיר לילד: "כשחוזרים הביתה, קודם אוכלים ארוחת צהריים." אין צורך להגיד מה אנחנו לא עושים, זה פתח לויכוח סרק לפני שעוד התחלנו את היום. (בכוונה להשתמש בלשון רבים, כך משדרים לו שהוא לא לבד) כשבאים לאסוף אותו מהגן להגיד :" אתה זוכר? הסכמנו שדבר ראשון כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו אוכלים ארוחת צהריים." רוב הסיכויים כשנגיע הביתה, הילד ינסה שוב את מה שלמד עד כה - אני צורח מספיק חזק, אני מקבל את מה שאני רוצה. במידה ואכן מתחילה סדרת צרחות, חשוב לשמור על קור רוח אבל לא להתעלם מרגשותיו של הילד, לא ללכת לשטוף כלים בזמן שהוא צורח, באמת קשה לו עם השינוי עכשיו. להגיד: " אני רואה שאתה מאוד רוצה לראות טלויזיה, ואחרי שתסיים את האוכל אני אדליק אותה". וזהו. אין טעם לחזור על זה מיליון פעם. הוא הבין. עכשיו מגיע הקטע הקשה- הוא צריך ללמוד משהו חדש, משהו אחר ממה שלמד עד עכשיו. ולפני שהוא יסכים להפנים את זה, הוא ינסה הרבה יותר חזק את הדרך הקודמת, הוא יוציא את התותחים הכבדים ויגיע לצרחות שלא דמיינת לעצמך שהוא מסוגל להגיע. בכל שלב את צריכה להראות שאת מבינה את הקושי שלו, לשאול אותו מידי פעם אם הוא רוצה חיבוקי, תכילי אותו בכל מובן, עם זאת, הטלויזיה תשאר סגורה עד אחרי ארוחת צהריים, יתהפך העולם.
ילדים לומדים מאוד מהר. יום למחרת הסצנה תהיה כבר קצרה בהרבה, ויום אחר כך כמעט לא קיימת.  
יכול להיות שיהיה צורך בשיתוף פעולה של סבא וסבתא. ילדים יודעים טוב מאוד איפה אפשר להתנהג כמו שנראה להם. הם למדו שאמא אבא סבא וסבתא לא תמיד באותו צד. אם סבתא שלו אומרת לך :" בשביל זה טוב שיש גם סבא וסבתא" אין שום בעיה. תני לסבא וסבתא להתמודד עם הסצנות והתקפי הזעם כמו שהם מוצאים לנכון. אבל שלא יבואו ויגידו "הילד עקשן."
אצלכם הוא עקשן, זה מה שאתם לימדתם אותו. בואו אלי הביתה, עקשן? הצחקתם אותי.

3 תגובות:

  1. נכון, אבל...אני בטוחה שתסכימי איתי שדיבורים ותיאוריות לא תמד עובדים במציאות. אצלינו בבית לא משמעו לא. והסיטואציה שתארת מוכרת. היום, לדוגמא בתי בת הארבע כבר לא מבקשת לראות טלוויזיה כשהיא חוזרת מהגן או אם היא מבקשת אין וויכוח - אם אמרתי לא ממשיכים הלאה (לבדוק מותר ) ואם אישרתי - הרוויחה. אגב, אני מקפידה להסביר את האישור/ איסור (לא כי אני רוצה שתאכלי קודם, כן כי אני מרדימה את אחיך עכשיו, אח"כ נכבה טלוויזיה ונאכל ואז נחליט לגבי המשך אחה"צ).אם זאת עדיין יש התקפי כעס וצעקות כי בדיקת הגבולות נמשכת כל הזמן ובינינו מי אוהב לשמוע לא. בכל מקרה אני חושבת שדוגמא אישית ועיקביות עוזרים - אם לא היום אז בשבוע הבא אבל חשוב לזכור שחינוך הוא משימה שלא נגמרת ואפשר להנות ממנה... שבת שלום !

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...