יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

אין קיצורי דרך.

את הנטייה שלי לנסות לתמצת את החיים למשפט, ירשתי מאבי. ולראייה, החיבה העזה שלי לציטוטים. אני אוהבת ציטוטים מאותה סיבה שאיינשטיין טען שאם אדם לא מצליח להסביר רעיון במשפט פשוט, הוא כנראה עוד לא הבין אותו מספיק לעומק. נסיון חייו של אבי הביא אותו להבין את החיים לעומק והוא הסביר אותם תמיד באופן מאוד פשוט, בלי להכביר במילים. שני משפטים שזורים כחוט השני בחינוך שלי. לאורך שנים חשבתי שהם פרדוקס, סותרים לחלוטין אחד את השני. הוא מעולם לא טרח להסביר. אקסיומה ראשונה היתה :" כל מה שצריך זה לרצות." אקסיומה שנייה היתה: "אין קיצורי דרך", שלפעמים גררה אחריה: "מה שלא לומדים דרך הראש, לומדים דרך הרגליים". שויין.
אפשר בקלות לנחש איזה משפט מן השניים היה יותר אטרקטיבי עבורי כילדה בת 10. רציתי. באמת שרציתי. רציתי להיות תלמידה טובה, ולא ביישנית וספורטאית מצטיינת. לא הייתי. כילדה הבנתי שצריך לעבוד קשה, הבנתי שאין קיצורי דרך, אבל לא היה לי מושג איך לעבוד קשה, ומה היא בכלל הדרך. הייתי צריכה שיקחו אותי ביד ויראו לי בדיוק מה צריך לעשות.
למען הסר ספק- יש לי את ההורים הכי טובים שיכולים להיות לי. בדיוק כמו לכולם.

כאמא, זה השיעור שלמדתי- זה נחמד לרצות שהילד שלנו יהפוך בבגרותו להיות רופא שנשוי לעורכת-דין, שיהיו לו שלושה ילדים, משכורת הייטק, הוא יהיה אדם נחמד, חברותי, עם זוגיות מופלאה ויותר מכל מאושר. בדיוק כמו כסף, אלו לא דברים שנוחתים מהשמיים. צריך לעבוד בשביל זה. לחלוטין לא מסכימה עם הקביעה: "יש ילדים כאלה וילדים כאלה" או "שלא כולם יכולים להיות תקשורתיים". שטויות. ברור שלכל אחד יש נטייה טבעית בתחום מסוים יותר מלאחר, אבל זה בכלל לא אומר שפה נגזר גורלו. הכל אפשר ללמוד, זו רק שאלה של אימון. אם הילד שלך הופך להיות רופא, או אדם תקשורתי, או בעל זוגיות מופלאה, זה לא במקרה. כדי להיות טוב במשהו צריך להתאמן בו המון שעות. זה נכון ללימוד כישורי חיים כמו שזה נכון ללימוד נגינה. ברור שיש אנשים עם זיקה טבעית חזקה יותר לתחומים מסוימים מאחרים, אבל אם הם לא יתאמנו, יחדדו, ישפרו ויעדנו את יכולתם זו, כמעט אין משמעות לזיקה המולדת. אם ילד בעל כישרון מתמטי לא יתפתח וילמד הלאה את הנושא, אין שום סיבה שכישרונו המתמטי ישרת אותו מעבר לחישובים עיסקיים בהם הוא יתחכך מידי יום כמבוגר. קל וחומר בנושאים בהם ילד מתקשה. ילד ביישן יגרור את ביישנותו לבגרות אם שום מקור חיצוני לא יראה לו איך אפשר אחרת. ילד שנרתע מבנות, יגרור קושי לגיל ההתבגרות, בזמן שכולם חווים אהבות נעורים, ומשם יגרור את הקושי לחייו הבוגרים, וככל שהשנים תעבורנה הוא ירגיש כיצד הוא מתרחק מרצונו לזוגיות. זה לא שהוא לא זוגי, זה לא שהוא לא רוצה, הוא פשוט לא יודע איך להגיע לשם, מישהו היה צריך לקחת אותו ביד שלב שלב. הוא לא חווה את המהמורות שחבריו חוו כנערים. הוא לא התאמן, אין לו את הניסיון הנדרש עם בני המין השני, הוא יודע וחש את זה, וכדור השלג כבר מזמן דוהר במדרון.
אם תחשבו על זה, כל דבר שאתם טובים בו, כל דבר, עשיתם, התאמנתם, הקדשתם לו הרבה מחשבה, הרבה מאוד זמן. לא יכול להיות אחרת. בספרו המצוין, מוכיח מלקולם גלדוול שגם האנשים המוכשרים ביותר על הפלנטה דוגמת מוצרט, הביטלס,ביל גייטס, היו חייבים להתאמן לפחות 10,000 שעות על מנת להגיע לרמת המומחיות אליה הגיעו. מיכאל אנג'לו אמר: "אם הייתם יודעים כמה עבודה הושקעה בה, לא הייתם קוראים לה יצירת מופת."

אני מחזירה אותכם לתת הכותרת של הבלוג. לא מספיק לרצות שילדכם יהיה___ השלם את החסר, זה לא ילך אם רק תשלחו למורה פרטית, או לקלינאית תקשורת או לכל איש מקצוע אחר לשעה בשבוע. העבודה, האימון הסיזיפי, נעשים רק בבית, שם ילד מבלה את רוב שעותיו. כדי שילד יגיע ליעד החשוב לכם כהורים, והחשוב עבורו לדעתכם כמבוגר, צריכים להיות לו מורי דרך.
 הניסיון מלמד, בהורות, אין קיצורי דרך.

3 תגובות:

  1. אם קיצורי דרך שווה נוחות אני מסכימה אך לעיתים היכולת לקצר דרך היא ביטוי ליצירתיות.יש להזהר מהכללות בכדי שלא ניצור אמונות חדשות שיתקעו אותנו בהמשך הדרך.כדאי לסייג אמונות וערכים ישנים וחדשים שאנו רוכשים.

    השבמחק
  2. המשפטים האלה כאילו יצאו היישר מפיו של אבא שלי. זה כנראה עניין דורי, בין היתר.

    אני מאוד מסכימה בנוגע לעבודה הרבה שצריך להשקיע. ראיתי את זה מקרוב בילדותי, כאחות של לקוי למידה עם אמא שהפכה אותו לפרויקט ועזרה לו להכיר את יכולותיו הסמויות והפיטנציאל האדיר החבוי בו וגם עזרה לו להביא כמה שיותר מהם לידי ביטוי.

    בקיצור - מסכימה.
    תודה.

    (סליחה על תגובה מאוחרת לפוסט מאורכב. אני קוראת קצת אקראית לפי הקישורים שמוצעים בתחתית הדפים מדי פעם)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...