יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

ערב מול גלעד

השיר הזה של לאה גולדברג, כתוב על חולצתה של אביבה שליט.  כל השערות בידיים עומדות לי. אני לא מאמינה שהיא תחבק אותו שוב, אין לתאר, הנפש עולה על גדותיה.

האילנות כל כך כבדים
כופף הפרי את הבדים
זו השעה המרגיעה
בה נרדמים הילדים
 
אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד
כבשה פועה בוכה בדיר-
זה בנה הקט אשר אבד.
 
ישוב טלה אל חיק האם
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תשק אותו
והיא תקרא אותו בשם.
 
נסתר הליל בין הבדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.
 
 
ישוב טלה אל חיק האם
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תשק אותו
והיא תקרא אותו בשם



2 comments:

  1. מבלי להיכנס לפוליטיקה ולומר מה נכון ולמי, אני חושבת שיש משהו עצום ובלתי נתפס בעובדה שמדינה שלמה, בתוכה תומכים ומתנגדים, התגייסה והצליחה להשיב אליה בן אחד, חשוב ויקר כל כך. אני מקווה שנשכיל להפנים את השיעור הזה כחברה, וגם אם לא, כהורים לילדנו.
    לא מכירה מקום אחר בעולם שבו עשו כל כך הרבה למען אדם אחד בלבד. בעצם, כולנו האדם האחד הזה.

    השבמחק
  2. רווח לי שמרנו על גלעד ועל עצמנו.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...