יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

חופש עאלק

אחיותיי ל"חופש" בוקר טוב!
 אלה שעובדות והסבתות רבות אצל מי הילדים יהיו, מתבקשות להתקדם.
 אלה שלא עובדות והסבתות רבות אצל מי הילדים יהיו, תשבו פה עם כוס הקפה שלכן בשקט, שלא נשמע אתכן.
אלה מכן שלא מאמינות שעברו רק יומיים, בואו איתי.
אז איך נראה היום שלכן?
 הילדים קמים בבוקר. המושג בוקר לא ממש נהיר לילדים שלי, הם קצת מתבלבלים עם המושג, לפנות בוקר. בוקר ממוצע מתחיל אצלנו בין 5:00 ל6:00 . סליחה, אני מגזימה, היום הקטן התחיל את היום ב4:15 אם מישהי צריכה עזרה ברפת, אנחנו בעניין. מי פה מתפנקת עד 6 וחצי במיטה? תמיד תזכרו שיש אימהות שהמציאות שלהן קצת יותר מאתגרת, שעתיים לפני שאתן מתעוררות, בהחלט נכנס לקטגוריה המאתגרת עבורן, ולקטגורית הסבבה לגמרי עבורכן.
  3 דק' אחרי שכולם ערים מגיע המשפט הנורא :"משעמם לי".
אם יש שתי מילים שאני לא יכולה לשמוע הן "משעמם לי". אני לא מתחברת לזה, אף פעם לא משעמם לי ולא שיעמם לי כילדה. חמתי טוענת שאבי הילדים כל חופש היה הולך אחריה עם "משעמם לי" בכל הבית כך שלפחות אשם, מצאנו.
כדי להמנע משתי המילים האלה אני מציגה בפניהם את תוכנית היום בעודם אוכלים את ארוחת הבוקר כמ"פ מיומן. "קודם אנחנו עושים את זה, אחר כך את זה, אחר כך אוכלים,שאלות בסוף, אחר כך נוסעים לזה, בא אליכם חבר והולכים לישון. כולם הבינו? בבקשה, שאלות. לא אי אפשר לקנות מתנה,לא גם לא קטנה קטנה. כן, אפשר להזמין את סבתא, כן גם אם כואב לה הגב."  כך הם יודעים מה יקרה היום בכל שלב וחשוב מזה, את יודעת מה קורה היום בכל שלב, דבר ההופך את היום ליותר בר ביצוע.זה ומכונת אספרסו.
 רצוי להכין תוכנית כזו בראש, ערב קודם כדי לא לענות ל"מה עושים היום?" "לא יודעת, תיכף נראה" שבד"כ הופך ליום בלתי נגמר מול הטלויזיה בו את סופרת את הדקות לסיומו.
בתוכנית היום יהיו שתי יציאות מהבית לפחות. ילדים צריכים לצאת החוצה לחלץ עצמות ,זה מאוורר אותם ואת הלך הרוח שלהם. גם לך הבחוץ יעשה רק טוב. אין כמו לשבת באויר הפתוח על הספסל בגן שעשועים להסתכל עליהם מתרוצצים ,לקרוא להם אחרי 20 דק' של השתוללות חסרת מעצורים: " מי רוצה תפוח? מי רוצה אפרסק? מי רוצה ענבים? ולראות אותם יושבים על ידך, מזיעים במצח מהריצה ואוכלים בשקט ובתאבון את הפירות מהקופסא. לא להאמין שאין בי גן פולני אחד.
גם ים הוא פיתרון נהדר לאלה מאיתנו שגרות קרוב לקצה של היבשת. מניסיון הילדים חוזרים עייפים, במצב רוח שקט וחברי במיוחד ומשחקים מאוד יפה יחד כשחוזרים הביתה.
צהריים. כל פעם מפתיע אותי מחדש כמה ילדים אוכלים. כל הזמן צריך להאכיל אותם. הילדים שלי אוכלים רק אוכל טרי שבושל הרגע (מודה, הפעם זו אשמתי, הייתי ילדה כזו ונשארתי מבוגר כזה). אין סיכוי שאורז שבילה לילה במקרר יהיה מקובל עליהם. בחופש הם עוזרים לי להכין. זה לוקח הרבבבבה יותר זמן, אבל זמן הרי לא חסר לנו.
אח"צ. חברים/חוגים. אם אין סיבוב חוגים אחר הצהריים, זה הזמן להזמין חברים הביתה, ברבים. רצוי חברים ידידותיים למשתמש , כאלה שלא מצריכים תמיכה טכנית, שאת יודעת שהילדים מסתדרים בניהם . אם יש לכן שני ילדים או יותר, להזמין לכל ילד את החבר שלו. אצלנו אף פעם לא מצליח כשמזמינים רק לאחד- "הם לא משתפים אותי, הם לא חברים שלי" "אמא!!! תקחי אותו,אמא!! הוא כל הזמן מפריע לנו!!" אז מה עשינו בזה?בומרנג. דווקא כשמזמינים שניים, יש שקט כפליים.
ארוחת ערב אמבטיה ולישון- את זה מתקתקים, אין מה להוסיף. לא, אי אפשר להשאר עוד ערים כי יש חופש. לא, גם לא 10 דק'. 19:30 כולם במיטה. לילה טוב, חלומות נעימים, נתראה בחליבה הבאה.
או, עכשיו מתחיל החופש.

תגובה 1:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...