יום שני, 10 באוקטובר 2011

קל להיות כבד.

יש גם ימים לא משהו.
 קיבלתי שלוש תגובות מאנשים קרובים לי שלא הבינו איך הצגתי את עצמי כאדם חסר סבלנות. נולדתי אדם חסר סבלנות. אני נצר לשושלת ארוכה של חסרי סבלנות (עוד באירופה, בעוני נורא).  אם יש בסופרפארם תור של יותר מאדם אחד לפני, אני מבקשת שיפתחו עוד קופה. אם צריך לקרוא הוראות של משחק לילדים, אני אומרת חכו עד שאבא יחזור. אם אני צריכה להגיע לאיזה רחוב בירושלים,  לא אפתח מפה (אין לי GPS) ללמוד את הדרך, אני אכנס לאוטו, אתחיל לנסוע וכבר אסתדר איכשהו, יש לי חוש כיוון של ציפור נודדת. אם רוצים להתעלל בי, רק צריך לגרום למחשב לפתוח חלונות חצי שניה יותר לאט. כל גברת נכבדה שמנסה להחנות את האוטו ברברס בקניון גורמת לי למלמל אלף פעם תוך נדנוד גופי קדימה ואחורה: "מי נתן לך רישיון, מי נתן לך רישיון".
לעומת זאת יש לי יכולת קשב אינסופית למי שמדבר איתי. אם נושא מעניין אותי אני אפתח אליו מיני אובססיה, ואשאר תקועה עליו הרבה אחרי שלאחרים ימאס בלי שום צורך בהפסקה. מאחר ורוב החברים הקרובים לי, לא נוסעים איתי באוטו ולא משחקים איתי מונופול, הם לא נחשפים לצד הזה שלי. אני מאד מודעת לחוסר הסבלנות הקצת קיצונית שלי, ודואגת כל הזמן שתהיה בשליטה, שרק אני אסבול ממנה. הקופאית בסופר לא תחוש שאני עוד רגע מתפוצצת עליה אם היא לא תשים את המהדק של ספחי חתימות האשראי  קצת יותר מהר ותתחיל כבר את החשבון שלי. אני אחייך אליה ואומר שלום תודה בבקשה שיהיה לך יום טוב. בחיים לא אצפצף לאותה גברת שהיתה צריכה להגיע לקניון באוטובוס. אני מתאמצת ומצליחה באופן שיטתי ולכן רוב קרובי לא יודעים זאת עלי.
על אותו עיקרון יש לי חברה שתמיד מחייכת. הכל אצלה תמיד סבבה, מצב הרוח שלה תמיד מרומם. היא כל כך נעימה, תמיד עם אנרגיות טובות מדבקות. אנחנו נפגשות כל שבוע. חברות 25 שנה.
אני מתארת לעצמי שגם לה יש ימים שאין לה כוח לאף אחד, שכולם מעצבנים אותה או מוציאים אותה מדעתה. לעולם לא תדע זאת. היא עושה מאמץ להיות נעימה לסביבה, אף אחד לא צריך לחוות יחד איתה את הרגעים שאין לה כוח. היא מיישמת באופן מלא את המשפט:"It is easy to be heavy: hard to be light.”גם אם היא לא מרוצה, הפרצוף שלה לא חמוץ. גם אם הילדים משגעים אותה, היא תמיד "משתגעת" בהומור. אני מעריצה אותה על היכולת הזו ושואבת ממנה הרבה השראה. אני יודעת שלא פעם זה מאמץ גדול מידי עבורי ואני נכנעת לבלוז ולוקחת את כולם לסיבוב ג'אז יחד איתי, ובינינו, מי אוהב ג'אז? (הוא מפוזר ואי אפשר לעקוב אחריו) יותר קל לעשות פרצוף לא מרוצה ולענות בחצי פה מאשר להתאמץ להתאפס על עצמך. מאיפה המחשבה הדבילית שאם תראה מרוצה, אף אחד לא יתן לך את תשומת הלב אותה אתה מבקש?
 חברתי תמיד קלילה, תמיד מחליקה, לא מתעכבת, לא זוכרת ריבים, לא שומעת נשמות טובות, הפנקס שלה לא פתוח והיד לא רושמת. החברה שלי היא ללא ספק אור בימים אפורים. 
עד שאלמד לחקות אותה, אני מזכירה לעצמי לא להקשר למצב רוח עגמומי, כמו שהוא בא ככה ילך, מחר יום חדש.


תגובה 1:

  1. את פשוט כותבת מוכשרת וגדולה!!!! מלאה בהומור!!! נראה לך שיש לך טונות של קלילות והומור משל עצמך!!! ואני מתה עליך, לא כי את קלילה או לא ולא כי את חסרת סבלנות או לא, אלא פשוא כי את את! אמיתית, חריפה, קשובה, חכמה ונשמה אמיתית.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...