יום שישי, 7 באוקטובר 2011

אמא, לא סליחה, תודה.

אמא שלי ואני מאוד שונות ומאוד דומות.
 שיחה עם חברה חידדה את התכונות שיש באימי, אשר לי הן מובנות מאליהן, חברתי לעומת זאת, היתה המומה.
 "אמא שלי לא מעירה" אמרתי. "מה זאת אומרת לא מעירה???" חברתי לא הבינה מה אני אומרת. "על כלום?? "
"כלום".
"אף פעם????"
"אף פעם".
אחת התכונות המופלאות של אימי, היא שהיא לא חושבת שמקומה להעיר, לא לי, לא לאף אדם, על בחירותיו, החלטותיו, על האופן בו הוא חי את חייו.

אני גדלתי בבית שהסדר והניקיון בו הם מופתים ועובדה קבועה. אצלי בבית יש ערמת כביסה קבועה אך דינמית על השולחן בפינת האוכל. יש לי שתי כלבות שלא מקפידות להשאיר את הפרווה שלהן על גופן, ושלושה בנים שבטוחים שכל מתחם הדירה נקרא "חדר משחקים".
אמא שלי באה אלי כל יום הביתה, ולא מעירה.
אף פעם.
 היא כן יכולה להתחיל לקפל את הכביסה או לטאטא את הריצפה אבל היא לא תגיד כלום תוך כדי שהיא מקפלת וגם לא תגיד כשהיא מסיימת: "נו, לא יותר נעים ככה"? אם משהו מפריע לה, היא תעשה אותו בעצמה בלי לצפות מאחרים, להם זה לא מפריע, לעשות זאת בעצמם.
"היא לא מעירה לך: השמנת, רזית?" חברתי המשיכה בנימת ספק. "בחיים לא, בעצם אם רזיתי היא תגיד איזה יופי אני נראת."
חברתי עדיין פיקפקה: " אבל לפעמים להעיר מראה שאיכפת לך מאדם הקרוב לך,לא?" ."אין אדם שיותר איכפת לו מאמא שלי, אבל היא אף פעם לא תפגין ביקורת בתחפושת של איכפתיות. אם היא באמת רוצה לעזור, זה תמיד יהיה מעל החגורה."
 בדרך הביתה המשכתי להרהר בתגובתה של חברתי. למה היא כל כך הופתעה? לא כל האימהות כאלה? מסתבר שלא. הרמתי לאמא שלי טלפון. "אמא, איך זה שאת אף פעם לא מעירה על הכאוס השקט בבית שלי, או על כל נושא אחר שאנחנו לא רואות באותה עין" שאלתי, למרות שידעתי את התשובה. " מי שַׂמְךַ*?" היתה תשובתה. " מי שם אותי להחליט מה טוב עבור מישהו אחר?". 
"לא יודעת, מסתבר שרוב האימהות מרגישות שהן יודעות יותר מבנותיהן איפה הכרית אמורה להיות ממוקמת בספה , או איך לחנך את ילדיהן , או איך הן אמורות לאסוף את השיער" אמרתי.
"מעולם לא חשתי צורך לכפות את הדרך שלי על אף אחד אחר".
 " אני יודעת ,אף פעם לא נתתי על זה את הדעת, זה נראה לי ברור מאליו"
 "גם לי." היא הסכימה.
קורא זר אולי יחשוב שאמא שלי "פרווה" , אין יותר רחוק מזה. אמא שלי אדם ורבלי ביותר, בעל יכולת ביטוי מילולית גבוהה ומעניינת מאוד, המבטא את דעתו בכל נושא, בלי להיות דעתן. היא יודעת בדיוק מה נכון ומתאים לה בלי שום נכונות להתאים זאת לאף אחד אחר.
אמא שלי נותנת לכל אדם את המרחב שלו להיות הוא. כשהיא מדברת עם מישהו, היא מקשיבה בעניין ובסבלנות, נותנת לו להגיע לנקודה שלו בשקט, אף פעם לא מתפרצת לדבריו, אף פעם לא מספרת מיד על משהו שקרה לה גם בדיוק אותו דבר.
 אני מאוד מאמינה שמה שאתה זוכר מאדם זה לא את המילים שלו, לא את ההתנהגות שלו, אלא את איך שהוא גרם לך להרגיש כלפי עצמך. כל אדם שפוגש את אמא שלי מיד מרגיש נינוח להיות הוא, מה שגורם לו להקרין את כל הקסם שבו. פלא שכל אדם שפגש את אמא שלי אמר לי - איזו מקסימה אמא שלך? אני יודעת שככה הוא הרגיש כלפי עצמו כשדיבר איתה. אמא שלי תמיד נותנת לי את ההרגשה שהיא תהיה שם בשבילי לא משנה איזה אני אהיה.
תודה.

* שמות ב,פסוק יד.

3 תגובות:

  1. אני נהנה לקרוא בבלוג שלך,
    ולאחר שציטטת כל כך יפה מהתנך- אני נהנה שבעתיים.

    השבמחק
  2. לאהבה יש כוח גדול לחולל נפלאות.כלמקום שנאפשר לאהבה להכנס הביקורתיות והשיפוטיות יתגמדו למולה וכולם יצאו נשכרים. כדאי לנסות לראות אם זה עובד.בשבילי זה כמו מטה קסמים כשאני משתמשת בו.
    יש מקרים כמו במקרה של משה, שנכון להעיר כשאתה רואה עוולה.

    השבמחק
  3. בוקר טוב יפעת, איזה כייף שאפשר להגיב. חזרתי לרשומה הזו היום כי היא מאוד הרשימה אותי. בניגוד לאמא שלך - לאמא שלי תמיד יש מה להגיד ולרב לא לכיוון החיובי. אני מאוד מנסה לאמץ בעצמי את המודל של אמא שלך (בעיקר ביחס לילדי ולאמא שלי)והציטוט מהתנ"ך מלא השראה וכח. תודה לך. הדר

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...