יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

לא כל מילה בסלע

לנו, האימהות, יש זיכרון על גבול הפנומנלי כשזה מגיע למילה או משפט שמישהו,חברה,שכנה או איש מקצוע, אמר על הילד שלנו. הכוהנת הגדולה, אדל פבר תיארה את לידת בנה כחוויה מטלטלת. שניות ארוכות עברו עד שבנה התחיל לנשום. המיילדת נתנה לו מכות נמרצות בטוסיק והפטירה: "עקשן הילד הזה..". לבסוף נשמע הבכי המיוחל. ההגדרה של המיילדת לא נתנה לאדל מנוח:" האם באמת ילדתי ילד עקשן?" לבסוף החליטה בינה לבין עצמה לשים את הנאמר בפרופורציה הנכונה - הגדרה מטופשת מאישה מטופשת. אך בכל פעם שבנה התינוק בכה קצת יותר מידי, או עמד על שלו ככל פעוט, אותו משפט של  המיילדת , ששפטה תינוק בן שניות ספורות כעקשן, שב ועלה - היא צדקה, הילד שלי עקשן...


חוויתי את התופעה על בשרי כאמא - לאחר לידתו של בני הבכור, קיטרתי לחברה כמה קשה לי עם העייפות האינסופית..
"בגיל 3 חודשים זה כבר הרבה יותר טוב, עולם אחר,את תראי." אמרה.  המשפט הזה נחרט לי בזיכרון. אני מתביישת לומר שבאמת ובתמים ציפיתי שביום שבני יחגוג 3 חודשים, הכל יהיה קל יותר. לא קל ולא נעליים. לא היה שום הבדל- הוא עדיין קם כל שעתיים בלילה,עדיין הייתי מרוטה מעייפות. בסתר ליבי, כעסתי על אותה חברה שסתם הטעתה אותי. לא עלה בדעתי לחשוב שהיא דיברה מניסיונה האישי, וברור שרוב הסיכויים שהחוויות שלנו תהיינה שונות.
בעבודתי עם אימהות ותינוקות, אני שמה לב שגם הן זוכרות כל מילה שיוצאת מפי, כל מילה, בלי שום יכולת להגמיש ולהתאים את הנאמר למציאות שלהן.
אם אמרתי למשל שאחרי תרגול של שבועיים התינוק יפגין שיפור ביכולת השכיבה על הבטן, הן מרגישות מרומות אם עברו 15 יום והתינוק שלהן עדיין מקטר קצת בשכיבה על הבטן.
חברה, אמא לתינוקת בת חודשיים, פתחה את השיחה איתי אתמול ב:"שיקרת לי!" בלי שלום, בלי מה נשמע,בלי שום נימת צחוק בקולה. "את אמרת שבפעם הראשונה שאתן סימילאק היא תיפול לשינה ארוכה, היא ישנה רק שלוש שעות והתעוררה!". "שלוש שעות זה יפה מאוד.." מילמלתי.. אבל לא היה עם מי לדבר, היא היתה מאוכזבת ואף אחד לא ישכנע אותה להאמין למה שאני אומרת.
מדהים אותי איך אימהות, ואני בניהן, לא יודעות להוסיף לבד את מילות הקישור "יכול להיות" או "בערך" או "לפעמים" או  "לא אצל כל הילדים". אנחנו נאחזות במשהו שמישהו אמר, מקעקעות אותו לנצח בזיכרון,  בלי לנסות להרחיב את ההגיון של הנאמר.
 כשמישהו אומר משהו על הילדים שלנו, מורה, סבתא, דודה, הוא לא אומר את זה באותה רצינות תהומית כמו שאנחנו מקבלות את זה. סבתא אמרה שהוא מפונק? אז אמרה. אז אמרתי בהסח דעת בשיחת טלפון, תוך כדי שאני מנקה עוגת בוץ שהבן שלי הכין בחדר, שעם סימילאק הילדה תישן יותר טוב. אז אמרתי.לו רק זכרתי כמה חשוב היה שאוסיף את המילים "יכול להיות ש.." הייתי מונעת את תחושת האכזבה של חברתי.
דוגמאות רבות ודומות אפשר למצוא בבית הספר. אני בטוחה שלכל ילד שני בישראל המורה אמרה ביום הורים: "הוא לא מממש את הפוטנציאל" זה נחקק לנצח, אצל ההורים שלי לפחות.
כבוד גדול יש לי לחמי- ביום ההורים (הראשון והאחרון אליו הלך אם אני לא טועה), המורה אמרה לו על בנו, שלא יצפה לגדולות: "לא כולם צריכים להיות מצליחנים, צריכים גם אנשים בינוניים בעולם" חמי בו במקום הבין שיושבת מולו סתומה בלחץ, ואמר לה בדיוק מה הוא חושב עליה ועל אמא שלה. בנו, בעלי ,הוא כמובן וטרינר מוכשר ביותר שסיים את הלימודים בהצטיינות. יחד עם זאת, ב10 שנות נישואים שמעתי את הסיפור הזה מעל 10 פעמים. לא משנה עד כמה סתומה היתה המורה, ולא משנה עד כמה טיפשי היה המשפט שאמרה, הוא נחקק בזיכרון המשפחתי לנצח.
הרגל חדש שסיגלתי לעצמי הוא ,להשאיר תמיד טעם חיובי גם אם התוכן הוא שלילי. אומנם מחקרים טוענים שדברים חיוביים נחקקים פחות במוח, הטבע האנושי, לך תבין...אבל עדיין נחקקים. כשסבתא שלי אומרת על בני הבכור: "וואו כמה הוא שתלטן.." אני חוזרת כביכול על המשפט שלה: "כן, הוא מנהיג מבטן ולידה" . באופן זה , אני מתקנת מיד גם את הטעם שהמשפט שלה משאיר אצלי וגם את הרושם שלה עליו. כשהגננת אומרת על בני האמצעי "כמה שהוא שקט. כמו אבא שלו." אני מיד עונה "אם יצא כמו אבא שלו ,אני חותמת עכשיו" , כשאמא של אחד החברים, מעירה על בני התינוק: "אוהב לאכול השמנמן אה?" אני עונה "בלי עין הרע ,שיהיה בריא".ככה גם מרויחה הנאה ממבטה המופתע.
תמיד לקחת את הנאמר לחיובי, שזה יהיה ההד האחרון של הדברים. אין לנו שליטה על הדברים שאחרים אומרים, אבל בהחלט יש לנו שליטה על היחס שלנו לנאמר.


איזה משפט שמישהו אמר נחקק אצלכן?

תגובה 1:

  1. קרובת משפחה אמרה לי פעם על בתי: "את יודעת, היא נורא רגישה, נעלבת נורא מהר". לפני שאמרה את זה, לא חשבתי את זה אף פעם עליה, מבחינתי זה נראה טבעי לחלוטין שילד יעלב מהר. מאז, למרות שאני לא מסכימה עם המשפט, הוא תמיד יושב לי בראש.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...