יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

אם אמא לא מבסוטה, גם אף אחד אחר לא.

המשפט הזה לקוח כמובן מהגירסה האנגלית : If Mama ain't happy, ain't nobody happy . אפשר להתייחס אליו כמשפט משעשע להדפיס על חולצה, ואפשר לחשוב עליו רגע. 
 עד כמה את מודעת לכך שמצב הרוח שלך קובע את מצב הרוח בבית? האם יוצא לך לשים לב שכשאת במצב רוח נהדר, מלאת אנרגיות וסבלנות, גם שאר בני המשפחה נמצאים באותו הלך רוח? ומה קורה כשלא? כשקמת בלי חשק לעבודה היום, כשנדמה שהילדים כל הזמן מדברים אלייך או מבקשים משהו, כשהחלב שנשפך, זה האמיתי, לא מהפתגם, כן גורם לך לרצות לבכות, או לפחות לרטון בכעס: "כמה פעמים אני צריכה להגיד לאכול יפה?!" והילד מסתכל עלייך בחוסר אונים בעודך מנגבת ורוטנת בעת ובעונה אחת בתנועות יד מהירות וחדות.
באופן לא מפתיע בכלל, הילד מוצא סיבה לריב עם אחיו שניה אחר כך, וצועק לעברו :"כמה פעמים אני צריך להגיד לך לא לגעת לי בדברים?!" את שומעת את הד קולך בקולו ומתרגזת יותר, על עצמך הפעם, אבל איך מוציאים כעס על עצמך? הרבה יותר קל להמשיך לנבוח: "אני לא רוצה לשמוע אף אחד יותר!". דבר מוביל לדבר. משפט לא מוצלח, מוביל לטון פוגע והבוקר מסתיים ב"ביי"  חלוש מצדו,הוא לא משיר אלייך מבט, בפרידה בגן או בבית ספר.
אפשר אחרת? לפעמים נדמה שלא. אין אמא שלא נלחמת בפרצי כעס וחוסר סבלנות. אין אמא שלא מרגישה אשמה בעקבותם. יש לשאוף להסתכל על הסיטואציה מהצד כשהיא קורת. לדבר אל עצמך רגע לפני שהטורנדו משתלט ומחריב לכולם את הבוקר.
בדוגמה הקודמת, היתה נקודה בה אפשר היה לשנות את ה"ביי" החלוש לילד שמתחיל את יום הלימודים בשמחה -  הנקודה בה הגבת לחלב שנשפך, זה של הקורנפלקס, לא של הפתגם.
אם לך היה נשפך, פשוט היית לוקחת סמרטוט ולא זוכרת בכלל שזה קרה. מאיפה הצורך המיותר הזה להדגיש בפני ילדים שוב ושוב שהם לא בסדר? אני לא יודעת, אבל הוא קיים.
ילד ששופך חלב יודע שמה שקרה לא אופטימלי, הוא לא צריך שיגידו לו. הוא יחוש הקלה אם נאמר :" למזוג חלב יכול להיות קצת קשה, ככל שתנסה יותר ככה זה יקרה פחות". אפשר לתת לו סמרטוט לנקות בעצמו, אפשר להעביר סמרטוט בעצמנו ושלום על ישראל.
למה האפשרות הזאת נשמעת לאימהות רבות לא הגיונית? לא היית שמחה אם מישהו היה מתייחס כך לטעות שאת עשית?


"הרגלים ישנים מתים לאט" אמר איזה אמריקאי (או דובר אנגלית מיבשת אחרת) , כל הלך המחשבה הלוגי ,הרגוע וההגיוני בו את קוראת עכשיו, לא ממש עולה לנו כשהסעיף כבר עלה.
 מה לעשות? לי יש טריק המהווה עזרה ראשונה כשאני מרגישה את הכעס מגיע לנקודת רתיחה, ורק מחפש סיבה לגלוש על בן משפחה : אני מדמיינת שכרגע התקשרו להודיע לי שזכיתי בלוטו! לא יאמן איך מחשבה מגוחכת ותלושה מהמציאות כזו, במיוחד לאדם שאף פעם לא ממלא לוטו, מצליחה להוריד בין רגע את מפלס הכעס. הרי אם היו אומרים לכן עכשיו, כן עכשיו, באמצע הקריאה, שזכיתן בלוטו, מישהו היה מצליח להרגיז אתכן? מה פתאום. הרי הייתן מוכנות לחכות שעות על הקו לאורנג' שיענו, מסכנים, בטח יש להם לחץ עכשיו בחגים. השליח מהסופר הגיע חצי שעה אחרי הזמן הנקוב והילד איחר לחוג? לא נורא, הוא עולה חדש, בטח לא מכיר טוב את הרחובות והסתבך.
 הילד שפך חצי שקית חלב בזמן שניסה להכין לעצמו קורנפלקס והרטיב  את הספר שקיבלת מתנה והתכוונת להחזיר? שטויות, יכול לקרות לכל אחד.

 
מה הטריק שלכן? איך אתן מרגיעות עצמכן לפני שדבר יוביל לדבר?


3 תגובות:

  1. אין לי מה להוסיף אבל מזדהה עם הכתוב

    השבמחק
  2. מי שאמרה שמתקשה להגיב, יכול להיות שהמחשב שלכן חוסם את האתר, אולי יש סימן של עין עם אין כניסה עליה? ללחוץ ולהוריד חסימה של האתר.

    השבמחק
  3. רק עכשיו גילית את הבלוג, אני מתחילה מההתחלה ומתה על זה. הולכת לנסות את הטריק עם הלוטו כבר היום! (עדיף לבזבז את החלומות בהקיץ על משברים עם הילדים ולא סתם כשאני פוסעת ברחוב..)

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...